סדרת עצי הברושים​

שדרות הברושים- 2013-15

ציורים אלו נעשו בחלקם בטכניקת עבודה עם גלגלות, מברשות וספוגים וניכרת בהם קונטרסטיות רבה ועבודה גסה, מהירה ואקספרסיבית. שדרות של ברושים על גבי בדים גדולי מימדים חוסמות את טוות הראייה, מעלות על הדעת כוחניות, איום, ועוצמה מתפרצת. הדימוי העצי מתפרק. נזילות באדום ושחור מאיימות להטביע ולמוסס אותו. תגובה רגשית אישית לתחושה של חוסר מוצא שאופפת אותי. הנוף אבד מאחור והשמיים מבצבצים אדומים אדומים אדומים. (כמו בשיר הילדים מהתקליט "זרעים של מסטיק", שכה אהבתי)

 הברוש הפך מזמן לסמל קולקטיבי. הוא ניצב בבתי הקברות כנר נשמה, הוא שובר הרוחות בשולי הפרדסים. אין לו תואר והדר ומאידך - אין ישראלי ממנו. אני עובדת מתוך צילומים של הברושים המוכרים לי כל כך שנמצאים ליד הבריכה, ומאחורי מגרש הטניס, בשולי הקיבוץ, מאובקים ועזובים אך בלתי מנוצחים.

לצבע האדום הגעתי כמעט בטעות. היה חסר לי לבן בסיס למרוח על הבד ושמתי אדום שהיה לי באותו זמן בשפע. גיליתי שהוא זוהר וחם ומקבל את השחור בצורה שונה לגמרי מהלבן. מאותו רגע הצבע האדום הפך לחלק ממני. רק שנים מאוחר יותר הבנתי מה נותן לי האדום ועל מה הוא עונה לי.

יש שרואים באדום סימן לסכנה, לאיום, לבולטות והתבלטות, למלחמה ולדם, וכיום גם מקשרים אותו לכריזה המתריעה מפני נפילת טילים "צבע אדום", אבל האדום עבורי הוא הרגש הטהור. עוצמה רגשית מהפנטת, תשוקה ואהבה. כשהוא חובר לנופי ילדותי ולדמויות שאני מציירת, הוא מקבל משמעות עמוקה של שייכות וקשר למקום שאני חיה בו. לדרכים, לעצים, לילדה שהייתי ועדיין חיה בתוכי, מסרבת לעזוב.

זיוה ילין, 2016

​