מפנים מבט - 2015
מפנים מבט
אמנים משתתפים: רון גנג, יונה לוי – גרוסמן, אנה דן, דב הלר, זיוה ילין, יוסי סילברמן, אוה שלו
כשנשמע הביטוי "עוטף עזה" עולה בנו סדרה שלמה של אסוציאציות שכולן לקוחות מכותרות העיתונים: מתח תמידי, סכנת חיים, ירי רקטות, חקלאים רמוסים ופעם בשנה גם פריחה באדום. בכולנו קיימת נטייה לתייג, להכליל וליצור דימוי שלעיתים מתבסס על מעט מאוד מידע. את אותו מבנה חשיבה אנו מפעילים גם בהתבוננות ביצירותיהם של אמנים החיים בחבל אשכול. אנו מחפשים בכל משיכת מכחול רמזים לחרדה ובכל בחירה צבעונית עדות למתח נפשי מתפרץ, מתוך ציפייה לראות ביצירה עדות למציאות המקומית כפי שהתגבשה בדמיוננו.
התערוכה 'מפנים מבט' שואלת האם המציאות בהכרח נוכחת באמנות? והאם ל"מציאות" המשתקפת בתקשורת ולדימוי שנוצר בדמיוננו במבט מרחוק, קיים הד ביצירתם של האמנים החיים את היום יום בשטח עצמו?
בבחינה לדוגמא האם השתנה אופי ונושאי העבודה של היוצרים בעקבות מציאות חיצונית חריגה כמו צוק איתן, התשובה מורכבת. רבים המשיכו ליצור את גוף העבודות שלהם בנושאי העיסוק העיקריים שליוו אותם לפני והמשיכו ללוותם גם אחרי. אצל חלקם ישנו חלחול מטריד ולא מובהק העולה מתחת לפני השטח. רק אמנית אחת, (אוה שלו) ביטאה בצורה מובהקת את התקופה כפי שהשתקפה בתקשורת ובדמיונה על הצד שכנגד.
בבחינה של גוף העבודות הכללי בכל זאת מבצבץ איזה קו משותף הנגלה בעבודות ומעיד על סוג האנשים הבוחרים דווקא באופציה הלא שגרתית לחיים. החיבור בין האמנים למקום מתבטא ביצירתם בסגנון הדמויות המביאות משהו מרוח המקום, בקשר שלהם אל הנוף והחיבור אל הקרקע, בתחושת הריחוק של האזור, והמקום שהוא מאפשר ליצירה מתוך צורך פנימי אמתי להראות, להשמיע, וליצור מתוך העקרונות המניעים אותם ולא בהכרח מתוך קשר לאירועים האקטואליים המובלטים בתקשורת.
התערוכה משתמשת במבטם הפנימי של אמני חבל אשכול, בכדי להצביע על הפער בין הנטייה האנושית לדמיין עצמנו חיים במקומו של האחר, לחיים עצמם. הפער הנוצר בשל ההנחה המוקדמת שלנו כי האמנות משקפת מציאות חיצונית לעומת היותה ביטוי של מציאות פנימית.
הפער בין מבטו של הצופה על היצירה מבחוץ ובין המבט של היוצר פנימה בעת היצירה שמהדהד את הבחירות שלנו מה להפנים ומה להחצין ומספר לנו יותר על עולמנו הפנימי מאשר על המציאות המתרחשת בחוץ.
קרן ויסהוז, אוצרת התערוכה
ספטמבר 2015