תזזית - שכבות של חושך

תזזית – פעולה מס' 5 | שכבות של חושך

 

הגלריה בבארי מארחת את  פרויקט תזזית – פעולה מס' 5 – "שכבות של חושך". מציגים יוזמי הפרויקט: אילי לוי – אמנית "מיזז", מעצבת מוצר ומרצה. אורי לוינסון– אמן, מהנדס ומנחה קבוצות  לצד משתתפי הסדנה בבארי: אסתר בר לב, יוכי אלון, תרי קיפניס, שקד הרן, אסף וייס, כרמית דבורי ואורן כהן. זוהי תערוכה מיוחדת ומרגשת עבור הקהילה המקומית.

 

פרויקט "תזזית" הוא פרויקט  קהילתי אשר מתמקם באתרי ישוב שונים ומזמן לתושבים אפשרות להשתתף במיזם אמנותי כיוצרים שותפים.  הפעם-  התארח הפרויקט  בבארי. לצורך כך הוקמה סדנת עבודה מתחת לבית העם (שבהמשך עלתה לתוך בית העם), והוזמנו אנשים מגיל 18 ומעלה להשתתף בסדנה. במהלך הסדנה המשתתפים פירקו מכשירי חשמל שונים, חשפו את המנועים והשתמשו בהם ליצירת עבודות אמנות בתנועה: "מיזזים". המשתתפים נחשפו לתהליכי היצור של האובייקטים ע"י פירוק מונחה. לימוד חוויתי של נושא התנועה הועבר תוך התנסות פיזית בהכנסת תנועה לאובייקטים והתוודעות אל משמעות המחבר, התמודדות עם חומר ואפשרויות חיבור שונות והשפעתם על התנועה, לצורך יצירת דימויים מגוונים. לכל אחד מהמשתתפים ניתנה הזדמנות לביטוי אישי מתוך דיאלוג עם חבריו לקבוצה והנחייה צמודה. תוצרי הסדנה שולבו  במיזז  של אמני תזזית  אשר  בסוף התהליך  הוצבו בגלריה .

 

בשל הצמידות לחנוכה, הפך האור לאלמנט מרכזי לצד האלמנט של התנועה. הצופים הנכנסים לגלריה חווים מחזוריות של חושך ואור, של שקט מול סאונד שנוצר מפעולה של העבודות. קיימת ניגודיות בין פעולה איטית ושקטה של עבודות לבין מקצב מהיר ורועש שנובע ממרכז החלל מתוך הקובייה המרכזית. השהייה בחלל מוכתבת על פי העבודות, שיש להן זמן חיים משל עצמן והן פועלות ונכבות לסירוגין במחזוריות קבועה. כל עבודה נדלקת ופועלת אך אינה מסיימת את פעולתה אלא נקטעת באמצע ושוב נדלקת וחוזר חלילה. החלל כולו עובד כיחידה אחת, כסוג של אורגניזם חי שמתפעל את עצמו ומזרים חיים כל פעם למקטע אחר בגופו.

 

המשותף לעבודות המוצגות בתערוכה הוא השימוש של המשתתפים בסדנה במנועים ובחומרים מכל הבא ליד: חומרים משומשים, גרוטאות, חלקי אביזרים שנמצאו בשטח. הם פירקו ובנו, חיברו ויצרו סיפור של פעולה שהיא לא מדויקת, שהיא דיאלוג בין המנוע למחברים. סיפור שנולד מהתמודדות עם החומר, המחבר והיוצר. התוצאה אינה מקרית אלא מבטאת החלטות ובחירות אישיות של כל אחד מהמשתתפים בסדנה.

 

החושך מחבר בין כל העבודות.  העיתוי של חנוכה חידד את נושא "האור הקטן", אור קטן שממקד את הצופה ומכניס אותו לתוך העולם של העבודה, יוצר אינטימיות. נוצרו נקודות אור בחלל שצריך לגשת אליהן, להתקרב, ואז נפתח לך עולם שלם, עולמו של היוצר.

אסף וייס יצר עבודה על ציר אנכי עולה ויורד. התנועה אורגנית, מתפתלת, מאירה את עצמה, ומנוגדת לקונסטרוקציה הקווית הגיאומטרית הנוקשה.

 

כרמית דבורי יצרה עולם ילדות שפורק והורכב מחדש כולו על אופני ילדים, שמעליהם מורכבת זכוכית מגדלת מעולם המבוגרים של קוסמטיקאית (שתפקידה לבחון, לחטט בפצעים!), למטה מונח ספר "המוח הנשי" (נבירה בזיכרון וברגש) וראש בובה מסתובב סביב צירו. צופה מהצד ניצבת בובה חסרת ראש, בטנה מוארת. האופניים נעות באיטיות קדימה ואחורה כמו מסמנות תנועה בזמן אינסופי מילדות לבגרות וחוזר חלילה.

יוכי אלון חיברה בין שני גופים: אופני נוער סטטיות נוקשות בצבע צהוב בוהק, עם כסא מתקפל ורוד שיוצר תנועה גמישה ומעוגלת שנותנת בעזרת התאורה והצללית על גבי הרצפה תחושת חיים מוזרה לאובייקט, ספק גסיסה נואשת.

 

שקד הרן לקחה כסא מנהלים בלוי, התקינה בראש המשענת כובע לבד אליטיסטי מסתובב על צירו כמו צוחק על העולם, ומגף עור בודד דורך על עיתון "לאישה". תנועה איטית אלגנטית מסתירה אמירה חברתית מצ'ואיסטית…

 

אורן כהן בנה מתקן למברשת תעשייתית שנעה באיטיות מצד לצד, מוארת ויוצרת צל דרמתי על הקיר שמזכיר עצים בנסיעה או שיחים נעים . אלמנט הנסיעה, הדרך הלוך ושוב תופס מקום חשוב ברושם שלח העבודה. העבודה ממוקמת על רקע הדלת האחורית של הגלריה, דלת עץ ישנה, שהופכת גם היא לחלק מהעבודה. לעיתים נשמע גם סאונד ממתיחת החוט, כמו פריטת מיתר בכלי נגינה.

 

תרי קיפניס קורא לעבודתו "פנס חיפוש". זוהי עבודה אורכית, מעין מסוע על גבי מסילה המבטא מאמץ נואש מול התנגדות לעלות ולרדת. אלמנט פאלי קטן וצנוע מעץ הוא גיבור העבודה, מלופף עליו חוט מצד אחד וגומייה מצד שני, והוא מלווה ע"י אור ממוקד . הפנס עוקב אחר התנועה ויוצר צללית על הקיר, כמו סרט מוגדל שמעצים את ההתרחשות הקטנה במציאות. ב"סרט" שעל הקיר רואים כל פרט קטן גדול ועצום ונדמה שמתרחשת דרמה גדולה על הבמה…

 

אסתר בר לב יצרה מובייל שתלויים ממנו חפצים, המסתובב סביב עצמו ומואר לסירוגין.

אילי ואורי הוסיפו צלחת לוויין ענקית שתלויה על זרוע היוצרת מתוך ארון נסתר בחלל ומקבלת תחושה אפידרמית, חללית, כשהתאורה מהבהבת, ומוסיפה לחוויית התערוכה כולה.

 

בנוסף הם טיפלו בחלל ההקרנה כששמו פס של מנורות לדים מתחתיו ויצרו באופן זה פס של אור, סימון של חלל התערוכה וסימון ההתרחשות בתוך המבנה הסגור, שרק בוקע ממנו סאונד ונשלחות ממנו לחלל זרועות המרטיטות כל כמה דקות את האוויר. הזרועות מחוברות בפנים לשורה של מיקסרים ביתיים… שמערבלים ויוצרים רעש ומהומה לשניות ספורות בתוך השקט והאיטיות של התערוכה כולה.

 

אילי לוי ואורי לוינסון נהנים ליצור סדנאות קהילתיות מסוג אלו ומספרים לי שמעניין לפגוש אנשים מתחומים אחרים שמביאים איתם את הידע שלהם לעשייה, את העולם שלהם. הם מרגישים נתרמים מהמפגש הזה, לומדים תמיד משהו חדש, מופתעים כל פעם מחדש ומשתמשים בעבודות אלו כסוג של רדי מייד בחלל בתוך ולצד העבודות שלהם. זה מגרה אותם ליצור דברים חדשים וזה אתגר גדול כיצד לחבר בין כל העבודות.

 

 

זיוה ילין